חליל עיסא יוסף עותמאן נ. מדינת ישראל 

בבית המשפט העליון בירושלים

בש"א  3388/08 - א'

בפני:  
 כבוד הרשם יגאל מרזל

המבקש:
 חליל עיסא יוסף עותמאן
 
 נ  ג  ד
                   

המשיבים:
 1. מדינת ישראל
 2. עמותת רמת איתרי (בפירוק זמני)
 3. פסגות ירושלים בע"מ
 4. רשם המקרקעין ירושלים
                                    

בקשה להארכת מועד

החלטה

1.        לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, אשר הוגשה ביום 13.4.08. עניינו של ההליך בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי כב' השופט ד. חשין ס"נ) מיום 15.7.07 (להלן: פסק הדין). במסגרתו של פסק הדין נדחתה תביעת המבקש להצהיר כי הוא הבעלים של חלקה מסוימת באדמות הכפר בית צפפה, וכתוצאה מכך להורות על ביטול עסקת ההחכרה של החלקה, שנערכה בין מינהל מקרקעי ישראל למשיבה 2, כמו גם להורות על ביטול עסקת העברת זכות החכירה מהמשיבה 2 למשיבה 3. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי המבקש לא הצליח להוכיח בעלותו בחלקה, ואף הטיל עליו לשלם הוצאות למשיבות 1, 3 ו-4, בשל התנהלותו הדיונית הלקויה.

2.        המבקש טוען כי נודע לו על פסק הדין רק ביום 25.3.08, לאחר שאחיו (מיופה כוחו של המבקש) פנה לבא כוחו דהיום – עו"ד חאתם אבו אחמד – בבקשה כי יבדוק האם ניתנה החלטה בהליך. לטענתו, רק לאחר מאמצים רבים בנדון, הצליח לאתר את בא הכוח אשר ייצג אותו בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא (להלן: בא הכוח הקודם), והתברר לו כי בשל מחלה רפואית קשה, שהובילה לאשפוז ממושך, לא נודע לבא כוחו הקודם על מתן פסק הדין. מוסיף המבקש וטוען כי בשל מצבו הרפואי של בא כוחו הקודם, גם לא צלח בידו לקבל ממנו – לצורך בקשה זו – מסמכים רפואיים אודות מצבו הרפואי, כמו גם את החומר המשפטי הדרוש לשם כתיבת הערעור. בכך, טוען המבקש, מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעורו.

3.        המשיבים 1, 3 ו-4 (להלן: המשיבים) מתנגדים לבקשה. לטענת המשיבים, מבדיקה באתר האינטרנט של הרשות השופטת עולה, כי פסק הדין נמסר למשרדו של בא כוחו הקודם של המבקש ביום 23.7.07, כ-8 חודשים לפני הגשת בקשה זו. לטענתם, טענות המבקש והאסמכתאות המעטות שצורפו להן לוקות בחסר ואינן מסבירות מדוע במשך תקופה כה ארוכה נמנע מבא כוחו הקודם של המבקש לדעת על פסק הדין; מדוע לא פנה המבקש במשך 8 החודשים האמורים למישהו ממשרדו של בא כוחו הקודם או לבא כוח אחר, כפי שעשה בסופו של דבר, על מנת שיבררו עבורו האם ניתן פסק דין בעניינו; ומדוע גם לאחר שנודע לו על מתן פסק הדין התמהמה עוד כ-3 שבועות עד שהגיש בקשה זו. עוד מציינים המשיבים כי המבקש טרם שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בפסק הדין. בשל כל זאת, טוענים המשיבים כי המבקש לא הראה קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד, המצדיק העדפת זכותו להגשת ערעור על פני הסתמכות המשיבים על סיום ההליכים בעניין זה, וזאת בפרט לנוכח ההלכה לפיה עניינים שבין עורך דין ולקוחו אינם מהווים "טעם מיוחד". מוסיפים המשיבים וטוענים, כי סיכויי ההליך נמוכים. לטענתם, פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט קמא הינו מפורט ומנומק היטב, ומתבסס רובו ככולו על ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות ביחס למסמכים אותם הציג המבקש לצורך הוכחת בעלותו על החלקה, ומסמכים אשר נפסלו אחד לאחד. המשיבים טוענים, כי אין המקרה דנן חריג באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור בתשתית הראייתית והעובדתית שנקבעה על ידי בית המשפט קמא. לבסוף, מבקשים המשיבים לחייב  את המבקש בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בגין בקשה זו. יצויין עוד, כי ביום 29.6.08 ביקשתי את עמדת בא כוחו של המבקש בהליך דלמטה, אולם זו לא נתקבלה עד לעת הזו הגם שחלף המועד לכך. כמו כן, משיבה מס' 2 הודעה לבית המשפט כי היא משיבה פורמאלית בהליך זה ואין לה בו עניין.

4.        לאחר בחינת הבקשה וטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות. המועד להשגה על פסק דין קבוע בחיקוק ולשם הארכתו יש צורך בטעם מיוחד. כך ככלל וכך בפרט בשים לב לאיחורו הניכר של המבקש – כ-8 חודשים. בנטל זה לא עמד המבקש, שכן לא הסביר מדוע נמנע ממנו לפנות קודם לכן, בעודו מנסה נמרצות לאתר את בא כוחו הקודם, לבא כוח אחר – כפי שאכן עשה בסופו של דבר. גם בכך שהמבקש התמהמה בהגשת בקשה זו במשך 3 שבועות לאחר שנודע לו כי ניתן פסק דין בעניינו זמן רב קודם לכן, יש בכדי לתמוך במסקנתי לעיל. ודוק: מוכן אני להניח  - הגם שעניין זה לא הוברר לפני כל צורכו - כי בשל מחלתו של בא כוחו הקודם של המבקש, לא יודע המבקש על פסק הדין כל עיקר. אולם בכך לא סגי שכן השאלה אינה אם ידע המבקש על פסק הדין אלא אם זה הומצא לו כדין והמצאה כדין לבא כוחו דאז של המבקש – היתה גם היתה. באיזון בין זכותם של המשיבים לסופיות ההליך מזה, וזכותם של המבקשים לערער על פסק הדין הגם שלא בדקו אם ניתן פסק הדין ולא היו כמסתבר בקשר עם בא כוחם במשך זמן כה ממושך, ידם של המשיבים על העליונה. מעבר לנדרש אוסיף, כי על פניו נראה כי אכן סיכויי ההליך אף הם אינם טובים, באופן, המצדיק הארכת המועד, וזאת מן הטעמים שהובאו בהרחבה בתגובת המשיב לבקשה שלפני, ובשים לב לקביעות שבפסק הדין של בית המשפט קמא.

5.        התוצאה היא אפוא כי דין הבקשה להידחות. בשים לב לכלל נסיבות העניין, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' באב תשס"ח (10.8.2008).